החלטה בתיק בש"א 19410/07

1.       בקשה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ולמעשה כורכת הבקשה מינוי שני מומחים, האחד מומחה בתחום רפואת השיקום, לצורך קביעת צרכיו השיקומיים של התובע מס' 1, והשני מומחה להערכת עלויות הצרכים השיקומיים.

2.       התובע, יליד 30.5.1978, לקה בפגם מולד על שם כיארי, ובתביעתו טוען התובע, כי בעטיו של טיפול רפואי רשלני שקיבל אצל הנתבעת, נכותו המולדת הוחמרה בשיעור ניכר, עד כי כיום מגיעה נכותו, בתחום הנוירולוגיה, כדי השיעור 100% לצמיתות.

3.       בבקשה שלפני טוענת באת כוח התובע, כי מצבו הרפואי ונכותו מחייבים קבלת חוות דעת של מומחה רפואי בתחום השיקום, אשר יקבע את צרכיו השיקומיים של התובע, וכן יעריך את עלותם, ואולם, מחמת מצבו הכספי, אין ידו משגת כדי מימון חוות דעת אלה. בבקשה טוענת באת כוח התובע, כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט ייתר את הצורך בשמיעת מספר מומחים, וכך תחסכנה הוצאות ויחסך זמן. עוד טוענת ב"כ התובע, כי אין הצדקה למנוע מאת התובע מינוי מומחה מטעם בית המשפט, שכן בכך עלולה להיחסם דרכו של התובע להביא ראיותיו רק בשל חסרון כיס.

4.       באת כוח הנתבעת מתנגדת לבקשה, ולטענתה התובע לא הוכיח כי אכן סובל הוא מחסרון כיס בעטיו אינו יכול לממן את חוות הדעת. לטענת באת כוח הנתבעת, היה על התובע להגיש את חוות הדעת עוד במצורף לכתב התביעה, ומוסיפה באת כוח הנתבעת וטוענת, כי בשיטת המשפט האדברסרית, הנוהגת בישראל, אין מקום שבית המשפט יזמין ראיות שלא הוגשו מטעמם של הצדדים. באת כוח הנתבעת גורסת, כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט לא יחסוך זמן והוצאות, מהטעם שאפילו ימונה מומחה מטעם בית המשפט, הנתבעת תעמוד על זכותה להגיש חוות דעת של מומחה מטעמה. עוד מוסיפה באת כוח הנתבעת, שאפילו סובלים התובעים מחסרון כיס, הרי שחסרון כיס אינו נימוק המצדיק מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

5.       הדין, בתביעות מסוג התביעה שלפני, הוא, שתובע המבקש להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב התביעה חוות דעת של מומחה. אם זאת, אפשר ובית המשפט יפטור אדם מלצרף חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שיירשמו". פטור שניתן לבעל דין מצירוף חוות דעת רפואית, אין פירושו שתחסם דרכו של בעל הדין להוכיח עניין שברפואה, שכן בית המשפט מוסמך למנות מומחה רפואי מטעמו לעניין הנתון במחלוקת בין הצדדים (וראה תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). מינוי שכזה אינו מותנה בכך שקודם לכן בעלי הדין הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם.

6.       במקרה שלפני, קראתי תצהירו של התובע מס' 2 (הוא אביו של התובע מס' 1) ושוכנעתי, כי לכאורה, מדובר במשפחה קשת יום, אשר נעזרה בעבר באחיו של התובע מס' 2, ואין הם יכולים עוד לפנות אליו בבקשה לעזרה נוספת.

          הנני סבור איפוא, כי בנסיבות המקרה שלפני, אם יוכח שהנתבעת אחראית לנזקיו של התובע, קרוב לוודאי שיתעורר הצורך להוכיח את צרכיו השיקומיים של התובע, וצורך זה לצד חסרון הכיס של התובעים, הוא בבחינת טעם מיוחד המצדיק את הדרך היוצאת מן הכלל,  אותה קבע המחוקק, והיא לפטור את התובע מהמצאת חוות דעת רפואית בתחום השיקום והערכת עלויות השיקום, ולמנות מומחים בתחומים אלה מטעם בית המשפט.

          מוכן אני אף לקבל את עמדתה של באת כוח הנתבעת, ולהורות, כי אם לאחר קבלת חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט, תמצא הנתבעת מקום להגיש חוות דעת של מומחים מטעמה, הדבר יתאפשר לה, וזאת כדי שלא ייגרע דבר מזכויותיה בשל מצבו הכספי של התובע.

7.       ואולם, בשלב העכשווי, ומכיוון שבין הצדדים מתנהלים הליכי גישור, וכדי שלא להפריע להליכים אלה, הנני נמנע מלמנות מומחים כאמור. במידה והליכי הגישור לא יניבו הסכם פשרה, אמנה המומחים בתחומי השיקום והערכת עלויות השיקום.

8.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני פוטר את התובע מלהגיש חוות דעת של מומחה מטעמו בתחום השיקום ובתחום הערכת עלויות השיקום.

(ב)      לכשיסתיימו הליכי הגישור בין הצדדים, ובמידה והליכי הגישור לא יניבו הסכם פשרה בין הצדדים, ימונו על ידי מומחים מטעם בית המשפט בתחומים אלה.

(ג)      אין צו להוצאות.

ניתן היום, ל' בשבט, תשס"ח (6 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לב"כ הצדדים.

מותר להפצה מהיום.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: